HANA

חנה נויברגר-אלעל 88 הקירות היה חור גדול, דרכו חדר הגשם בחורף. סולם המדרגות, "החדרים" וכל הציוד נבנו ונתרמו על-ידי החברים והאוהדים. במשך שמונה חודשים עבדה המערכת ללא טלפון, שכן הנציב העליון הבריטי סירב לאשר התקנת טלפון מסיבות "ביטחוניות". לכן הידיעות הועברו בטלפון שהיה במשרדו של ידיד המפלגה. בערבים ישבה ליד הטלפון חברה, אשר הייתה רושמת את הידיעות שהועברו אליה, ושליח היה מעביר את הדפים למערכת. מאחר שלא תמיד היה כסף למשכורות לעובדים, היו ימים שהעובדים במערכת היו רעבים ממש, אך העיתון הופיע כסדרו בכל יום. כתמים לבנים גם לאחר קום המדינה, היו ב"קול העם" דרך קבע כתמים לבנים, המעידים, שהצנזורה פסלה מאמר או כתבה. ואלו ידיעות פסלו? ידיעות על מעשי דיכוי כלפי האוכלוסייה הערבית ועל הממשל הצבאי; על תמיכה של חיילים בפעילות של תנועת השלום; על תוכניות אמריקאיות-בריטיות להפוך את ישראל לבסיס נסגר "קול העם" בשל פרסום ידיעה על מייג'ור האריס 1950 לתוקפנות. בשנת האמריקאי, שהשתתף בעבודת המטכ"ל. הצנזורה הענישה את "קול העם" באיסור הופעה במשך שלושה ימים. מאוחר יותר שוב נסגר "קול העם", והפעם ליום אחד, בשל פרסום שאילתה של סיעת מק"י בכנסת בדבר ביקור של קצינים אמריקאיים בבתי מלאכה צבאיים במפרץ חיפה. משפט "קול העם" פרסם "קול העם" מאמר, המאשים את דוד בן-גוריון, אז ראש הממשלה, 1953 ב- במדיניות של בגידה לאומית בשל שירותו המביש לאינטרסים של ארצות-הברית. 10 שר הפנים, בהוראתו של בן גוריון, אז ראש הממשלה, סגר את העיתון ל- ימים בשל "סכנה לשלום הציבור". "קול העם" עתר לבג"ץ, וזה הוציא צו ביניים המאפשר לעיתון להופיע. בפסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון נקבע, כי חופש הביטוי הוא עקרון עליון, ובמסגרתו מותר לעיתון לבקר גם את מדיניות ראש הממשלה. פסק דין זה הניח את היסודות המשפטיים לחופש העיתונות בישראל. מתוך האתר של תמר גוז'נסקי