HANA

77 חנה, למרות הכול אסתר וחברים נוספים, כשפרשתי מהעבודה בגיל שבעים, הייתי זקוקה עדיין לעשייה ולגירויים אינטלקטואלים וחברתיים רבים. עליזה מטבע הדברים המשיכה להיות חלק מסדר היום שלי. בנוסף, השקעתי בהתנדבויות, בקריאת ספרים, בחשיפה לעולם הדיגיטלי, והכי חשוב, במפגשים משפחתיים עם ילדיי ונכדיי. נעשיתי פעילה יותר בקשרים החברתיים שלי ויזמתי מפגשים עם מגוון רחב של אנשים. בין השאר, נוצרה לה קבוצה קטנה ואינטימית שהכילה את שולה, אסתר, ואותי. את אסתר הערכתי תמיד ואף נפגשנו לעיתים לאורך השנים. בדומה לי, היא הייתה אישה מאוד עסוקה. הביטוי "העבודה היא חיינו" היה עבורה התנ"ך במשפט אחד.. היה לה צורך מתמיד בהישגים, בהצטיינות, ובשאיפה להתקדם למרות נתוני ההשכלה הפורמלית נמוכים. היא אופיינה בשילוב יוצא דופן של האישה המסורתית שעומדת במטבח שעות רבות ודואגת לכל צרכי בעלה ומשפחתה, ושל המנהלת המאורגנת והנחושה שניהלה מעון של נעמ"ת ובהמשך, את כל המעונות בבאר שבע. ביתההיה בשבילנו מקוםחםשישבו צחוקקולני, סיפוריםעסיסייםמכל התקופות המשותפות והנפרדות, אוכל משובח, וטיפים הקשורים לבישול ולאפייה, כשכל אחת מהטריו שלנו תורמת את חלקה. בנוסף, נפגשנו ככל שיכולנו עם חברינו בקיבוץ רגבים, היינו חלק מאירועים הקשורים להיסטוריה האישית שלנו, וחגגנו עם סיבה או בלי.. למרות העצב שליווה את השתנות החיים, התבגרותה הבעייתית של המדינה שלנו, והיעלמות של רבים וטובים מחברינו, ימי זקנתנו היו טובים. התקופה האחרונה, בשלהי חיינו המשותפים, הייתה רבת קסם ויופי ניכר. ניתנה לנו ההזדמנות לממש את חברותנו באופן אינטנסיבי ושמח, וגם מצאנו ניחומים על קשיים, טרגדיות, אכזבות, וביקורת.