HANA

לעולם, והיא תסיים את סיפור הנסיעה במשפט אחד. לעומת זאת, שולחים את שולה לקנות לחם במכולת הסמוכה, והיא חוזרת עם כמות עצומה של הרפתקאות, התרחשויות, ובעיקר, צחוק.״ לארץ, המקום הראשון בו ביקרנו היה ביתם של שולה 1949 כשהגענו בשנת ויגאל בכפר סבא. התחבקנו ודמענו, ניסינו לגשר על ארבע השנים שחלפו בין עלייתם לארץ לבין עלייתנו, וידענו שמעתה לא ניפרד יותר. ואכן כך היה. גם כשנוצר מרחק גיאוגרפי מידי כמה שנים, גישרנו עליו באמצעות היכולת שלי לנוע בדרכים באופן עצמאי כשעליזה לצידי. רק פעם אחת נוספת נפרדנו לתקופה של מספר חודשים. שולה נסעה לטוניס לביקור, ואנחנו עברנו להתגורר עם יגאל. מכיוון שלא הצטיינתי בבישול, יגאל השקיע בי שיעורים רבים ומועילים, שפרט לשדרוג היכולת, שימחו אותי כי רציתי להפגין את כישוריי החדשים כששולה תשוב.. שולה אינה אדם שניתן לריב איתו. מאור הפנים שלה אף פעם לא השתבש או נפגע. כשנישאתי בשנית ליצחק, החברות פרחה בינינו כזוגות. לא היה רגע משעמם. הייתה היסטוריה משותפת, זיכרונות, פרשנויות, דיונים פוליטיים, ובמיוחד המון צחוק וחיוך, רוח חיובית טובה, ונעימות. כשעברו לכרמיאל שוחחנו כמה פעמים ביום בכל יום, והתמדתי בביקורים בכל הזדמנות כשיגאל היה איתנו, ועוד יותר אחרי מותו. היינו שתי אלמנות מבוגרות שבריאותן רעועה, אך עם המון שלמות והשלמה עם החיים המגוונים שחיינו. הפרידות לאחר המפגשים המרגשים שהקפדנו לקיים טבלו בדמעות לאור הספק המכרסם "שעמד באוויר" לגבי השאלה אם נשוב להיפגש או לא. היה לי צורך מתמיד בנוכחותה של שולה. היא עמדה לחלוטין בקריטריון שלי שנמשך מהילדות: דמיון לאימי האהובה בטוב הלב ובמזג המיוחד. שולה שידרגה את המציאות שלי ולא פחות את זו של עליזה. עליזה, שהייתה ביקורתית ולא מיהרה להעניק ״הנחות״ לאנשים, אהבה את הדוד ואת הדודה כפי שאוהבים את המשפחה הכי קרובה ובטוחה שיש. לו היו אנשים רבים מהסוג של שולה הנדירה והאהובה, העולם היה מקום יותר טוב.. 75 חנה, למרות הכול