HANA

חנה נויברגר-אלעל 74 תמונות, נספחים, והערות: שולה, הכח לגעת. המון אנשים נכנסו לחיי, חלקם יצאו. אבל לרוב נטיתי לשמור על קשר עם חברים. ובכל זאת, גם אם נחשבתי, ועדיין, לאישה חברותית ויוזמת, יש את הקרובים ביותר שחברותם חשובה כמו ״אויר לנשימה״, ויש את הרחוקים שעימם הקשר נשמר באופן רופף יותר. שולה נמצאה, ועדיין נמצאת בליבי, בראש הסקאלה החברתית והמשפחתית שלי. נכון, היא קיבלה תואר משונה של ״גיסה לשעבר״, אבל תואר זה לא העלה ולא הוריד מבחינת רמת הקירבה המקסימלית ששררה בינינו לפני ואחרי גירושיי. , בבית ספר אליאנס בטוניס. הייתי בת אחת 1943 הכרתי אותה בתנועה, בשנת עשרה והיא בת שבע עשרה. אני, ילדה בוגרת מכפי גילי והיא נערה מקסימה, אולי מעט תמימה וצעירה מכפי גילה. היא נהנתה משירה, ריקוד, חיי חברה, וסיפורים. בזכות קול הזמיר והנוכחות הבימתית האמיתית והרגישה שלה, היא הפכה לסולנית המקהלה של מר ירושלמי, השליח, שכאמור חינך אותנו בכל מיני דרכים ונושאים. פער הגילאים בינינו מעולם לא הורגש, וברבות הימים הוא נמחק לחלוטין. מיד כשנתקלתי בעיניה המחייכות הבנתי שהיא תהיה דמות מאוד משמעותית בחיי. חברתי הטובה ביותר, לא פחות, גם אם בגילי אז זה נראה קצת מוזר.. אבל שולה לא התעניינה אף פעם בגיל או בכל נתון של האחר. כולם שווים, בכולם יש בסיס טוב, לכולם היא שולחת אור ושקט ביד נדיבה. מזגה הנוח בא לידי ביטוי בין השאר בנטייתה למצוא תמיד את טוב ליבם של אנשים ואת ההומור שבכל סיטואציה. היא ראתה את החיים יפים מהמציאות. נהניתי להקשיב לה גם אם דיברה על משהו שחווינו ביחד, שכן הגרסה שלה הייתה יותר מעניינת ויפה מהחוויה עצמה. הנוכחות הכיפית והשלווה שלה ״הדביקה״ את האנשים שסביבה, והיא לא ממש שמה לב לכך שהיא הפכה אותם לטובים יותר באמצעות החום והידידות שהיא הקרינה. היה לה כוח לגעת, ואני עדיין נתונה להשפעה המרגיעה שהייתה לה על חיי. המון סיפורים היו לה. כולם צבעוניים ויפים. דרך ההתבוננות המיוחדת שלה על דברים, היא ידעה לצוד אנקדוטות משעשעות בכל פעם שיצאה לרחוב, בעצם גם מבלי לצאת.. כפי שהגדירה זאת חמותה (אמא של יגאל בעלה, ברטה שהייתה שתקנית, חנן בעלי לשעבר, מארי שנפטרה צעירה, וג׳אן), ״שולחים את ברטה לטיול מסביב