HANA

ענת גולדל: "לפני כעשרים שנה הקמתי קבוצת פעילים עיוורים ולקויי ראיה במועדון לעיוור בפתח תקווה. עליזה הייתה מאוד משמעותית בקבוצה זו. היא התמידה בהשתתפות במפגשים גם כשלא הרגישה טוב. תמיד הייתה באה בשמחה, אהבה לפנק אותנו בפשטידות מעולות שהייתה מכינה בעצמה בבית. כמו כן עליזה תרמה רבות לקבוצה ולמינוף הפעילות הקהילתית. היא העלתה רעיונות טובים משלה ואף השיגה אמנים בהתנדבות ותרומות לאירועים. אני זוכרת את הדאגה שלך חנה-אמא יקרה. לא הפסקת לבדוק איך היא מסתדרת בכל מקום. אך אני גם זוכרת עד כמה עליזה רצתה להיות עצמאית ולא ליפול נטל על אחרים, ובוודאי שלא עלייך.. עליזה הייתה אישה מיוחדת מאוד שנכנסה לליבי. גם אחרי שעזבתי את התפקיד היא המשיכה להיות איתי בקשר. נהניתי לראות אותה שותפה גם לתוכנית ״קהילה נגישה״, לפתיחת המרכז לרכיבה על אופניים, לקורס צילום שעשתה ושלחה לי תמונות שצילמה, ועוד. אסיים בדברים שכתבה הלן קלר: ״האושר אינו יכול לבוא מבחוץ. הוא חייב לבוא מבפנים. לא הדברים שאנחנו רואים וממששים או שאחרים עושים למעננו הם המעניקים לנו אושר. האושר בא לנו מן הדברים שאנו חשים ועושים. תחילה למען הזולת ואח״כ גם למעננו.״ כך אני חוויתי את עליזה-עם לב רחב שחושבת על הקבוצה ומוכנה לתרום לאחר ואח״כ לעצמה. חברי המועדון לעיוור בטיול באילת 73 חנה, למרות הכול