HANA

71 חנה, למרות הכול מצאתי אותה שכובה על הרצפה, עיניה הפעורות וגופה הקטן הקפוץ הבהירו מיד שהיא איננה. היובש בפה והרעד בידיים הקדימו את הזעקה ואת הדמעות. תחושת החורבן ליוותה את המהלכים הפרקטיים המיידיים. הזמנת אמבולנס, משטרה, הודעות למשפחה, וארגון הלוויה. לאחר מותה הגיעה תוצאה של בדיקה שגילתה שלקתה בסרטן ריאות. למרות זאת, סיבת מותה אינה ברורה לגמרי שכן המחלה הקשה הייתה בשלביה הראשונים. האם נחנקה משיעול? האם לקתה בליבה? האם קיבלה התקף אפילפטי קשה שלא הצליחה לצאת ממנו? האם שמה קץ לחייה הפעם מתוך כוונה אמיתית ורצינית להצליח? הסוד הזה נלקח עימה לקבר ביחד עם סודות רבים אחרים. בוודאות. מה בכל זאת התגלה? הבית שלה היה כאמור רשום על שם שתינו. מסתבר שזה לא היה מספיק מוגן ובטוח והיה עליי לרשום את כולו על שמי. עליזה הורישה את חלקה, חמישים אחוז מהדירה, לבחור השרמנטי הצעיר שכיבד אותה בביקורים מרעננים בשנים האחרונות. האם זו הייתה כוונתו מלכתחילה? האם גרם לה לבצע מעשה זה? גם לכך אין תשובות חד משמעיות, אבל הספק מכרסם למרות ההספד המרגש לכאורה שלו בהלווייתה שגרם למשתתפים לדמוע.. אני רק יודעת, שאמי היקר, אהוב ליבי, יוצא נפגע ממנה כהרגלו גם לאחר מותה וליבי דואב. כל מי שמכיר אותנו יודע שבכספי שלי נרכשה הדירה. אין מדובר בכסף עודף אלא בהלוואות שלקחתי ובתוכניות חסכון שצברתי בעמל לצורך זה. אביה הנפקד ״תרם״ לעסקה נברשת שאגב הוחזרה לחנות כי לא התאימה. לעליזה היו רק חובות שכן הייתה חולה גם ב״מחלת קניות״ קשה, ובזבזה הרבה יותר ממה שיכלה להרשות לעצמה. הבחור המקסים הנ״ל סירב להגיע לפשרה שגם בה לתפיסתי יש אי צדק משווע, והוביל אותנו לבתי משפט, להוצאות מיותרות, ולצורך לעסוק בנטילת משכנתא כבדה בגיל שמונים ותשע.. ולמרות הכול, ואף על פי כן, לא כועסת על עליזה. עדיין מעריצה ומעריכה את יכולתה לחיות עם כל הקושי ולהיות אדם חיובי ויצרני. מתגעגעת אליה באופן קבוע ונוכחותה המיוחדת ולפרקים המאתגרת חסרה לי כל כך. ביתי נפטרה. חברתי ההפכפכה, האישה שהייתה תמיד איתי.