HANA

67 חנה, למרות הכול תקפו אותי בפתאומיות כאבי בטן בלתי מוסברים. לאחר בירור קצר יחסית הסתבר שחליתי בסרטן. הדבר הראשון עליו חשבתי היה: אם אמות, מה יהיה על עליזה? מחשבה שחלפה במוחי פעמים רבות בעבר, אך הפעם קיבלה אישור, תוקף, ואולי תאריך קרוב. כתבתי לשני ילדיי ולבעלי מכתבי פרידה שכללו חשבון נפש, קצת מורשת, וניסיון לשמור על אחדות ועל לכידות בהיעדרי, משימה שעל פניו נראתה בלתי אפשרית. גם אם עליזה לא יכלה לסייע לי פיזית, היא תמיד נכחה, התעניינה, ראיינה רופאים שהיו גם מכרים, והעניקה לי את האינפורמציה שהשיגה באריזה אופטימית ואוהבת. בתקופה זו שככו המלחמות, היא התנהגה כאדם בוגר, והביעה את עצמה באופן מחזק ותומך. במצב של חולי קשה מתעוררים לעיתים רגשות חדשים. מעבר לתחושה הפיזית הרעה, צמח בתוכי סיפוק וגאווה בביתי שמתייחסת לעניין ברצינות רבה ו״שמה בצד״ את כל המלחמות. היא שיתפה פעולה יפה עם יצחק ועם אמי, היא הייתה מתואמת איתם בביקורים ובליווי הנדרש לטיפולים, והיא שוחחה איתי גם על נושאים נטרלים שמעניינים אותה כמו: מוזיקה, מתכונים, או רכילות. לא מתתי אלא החלמתי. אולי גם בגלל התחושה המוצדקת שאני היחידה שיכולה להיות שם תמיד בשביל עליזה. אבל דווקא עובדת המשך קיומי, חשפה אותי לאכזבה עם שובם של הרגליה הישנים. שוב נסגרה, שוב יצרה זוגיות עם גבר בעייתי, שוב לא ידעתי דבר על מהות הקשר עד לניסיון אובדני נוסף.. היא יצרה חברויות חדשות בבניין המגורים בפתח תקווה, ניסתה להרגיע אותי שהכול בסדר, וחיה את חייה בהתכתשויות גלויות וסמויות עם האחיין הבכור שהיה עבורה אהבה ענקית בינקותו ומושא לקנאה ולטינה בבגרותו.. במקביל, היא המשיכה להתמיד בעבודה ולפעול באופן אחראי וקולגיאלי. הקיטוב בין הדמות העובדת לזו שמנהלת יחסי משפחה הדהים אותי בכל פעם מחדש. ככל שחלפו השנים כן גבר הקושי שלי להבין איך שיקול הדעת שלה יכול להיות הפכפך כל כך! איך יתכן שהיא ״מאבדת את הראש״ במסעות קניות מיותרות ויקרות, איך היא הופכת קורבן לאנשים מנצלים, ואיך היא כל כך אחראית, מקסימה ומסייעת במצבי משבר, באירועים חגיגיים, ובמקום העבודה? השאלות הללו הן סוג של ״פזמון חוזר״ במסמך זה, כי קטונתי מלהבין את מורכבות אישיותה המרתקת. את כל קשיי ההבנה מיגרתי כי כבר ידעתי שסך הכול חייה נצבעו בצבע של מוות ששכן בתוכה יותר מכפי שנראה.