HANA

חנה נויברגר-אלעל 66 בתוך החיטוט בכאוס ובפרטים הקשים, התגלה לי שהיא הורישה את דירתה שברמלה לאדם שהיה בן זוגה באותם ימים. נקלענו למתח עצום סביב התנגדותי הנחרצת לעניין זה, והרצון להעבירה לפתח תקווה. הפעם לא ויתרתי. ביצעתי את כל המהלכים הנדרשים, במקביל לקחתי אותה לבחון מספר דירות, והיא התרצתה, מצאה את מבוקשה, והסכימה לעבור. הפעם רשמתי את הדירה על שם שתינו, ביצעתי את הרכישה במהירות שיא, ואת הריהוט והסידור ביצעתי תוך שיתוף פעולה מלא איתה. חשתי הקלה גדולה כי הקרבה הגיאוגרפית המחודשת שלנו אפשרה לי להמשיך להשגיח עליה מקרוב. חזרנו להסיע אותה בקביעות לעבודה ב״אסף הרופא״, ולא נשמע צל של טענה או תלונה ממני או מיצחק על עניין זה ובכלל. מרחוק ראיתי את בני אמי גדל והופך לאדם איכותי, יפה תואר, רגוע, ובעיקר, חסר תלונות או רגשות קיפוח כלפי המצב הכרוני של היותי אמא של עליזה כמעט באופן בלעדי. לא חסרו לי רגשות אשם בעניין זה. גם לילד בריא ומפותח מגיעה אמא מעורבת יותר. לשמחתי אמי מעולם לא הציק בשום עניין וגם את חוסר היציבות של יחסה של עליזה הוא קיבל בהבנה ובחיוך בריא. היא נעה בין אהבה לריחוק, בין נחמדות להתעמרות, ולימים, בין אהבת אחייניה לבין קנאה ומרירות על כך שהם ״גוזלים״ אותי ממנה. הערכתי והערצתי את בני, ובזקנתי אני גם נרגשת מיחסו החם, התומך, והמחויב כלפיי. הייתי גם מאוד גאה ביצחק שעשה עבודה יוצאת מן הכלל בגידולו ובטיפוחו. הוא מעולם לא התלונן על היעדר נוכחות מספקת שלי בחיי בני, ואף עסק בטיפוח דמותי בתודעת הילד גם אם לא הגיע לי. בסופו של דבר, כל המלחמות שהיו לי במסגרת המשפחתית היו עם עליזה שהטיחה ופגעה בי ללא רחם. הילדה שלי שקיבלה את כולי כל חייה, כאמור, לא מעט על חשבון האחרים הייתה זו שגרמה לי לכאב רב מעבר להתמודדות עם חולייה ועם קשייה.. למרות זאת, כשאני מסתכלת על התמונה השלמה, לא בטוחה שיכולתי לפעול אחרת גם בגלל צרכיה, גם בגלל מה שחשפה בניסיונות האובדניים, וכנראה שגם בשל אופיי. בליבי ידעתי שבדרכה היא אוהבת אותי ודואגת לי כל העת. מידי כמה שנים היא הפיקה לי, תוך שיתוף פעולה מפתיע עם אמי, ימי הולדת בלתי נשכחים. היא כתבה לי ברכות חמות ומעריכות, והיא בעיקר הצטיינה בהכנת מאכלים מיוחדים שאני אוהבת. המבחן הגדול מכולם עבורה אירע בשנת אלפיים.