HANA

63 חנה, למרות הכול המחלקה הטכנית בשופרסל מנהל המחלקה הטכנית, ה״בוס״ שלי, הפך לחבר קרוב עם משפחתו, ומעבר ליחסי העבודה הטובים, יצרנו גם מפגשים מחוץ לעבודה. בנוסף, הרווחה הכלכלית היחסית שיפרה את יכולתנו להשקיע גם בהנאות. התחלנו לטייל בחו״ל בהנאה, לרוב עם יצחק ועם חבריי מהעבודה, ותמיד תמיד עם עליזה. נהניתי מאוד לתאר לה בפרוטרוט את הסביבה בה אנחנו נמצאים, לקנות לה מתנות קטנות, ולשמח אותה באוכל טוב. המסעות הללו קרבו בינינו ולפרקים הסירו את ה״עוקץ״ מדפוסי התקשורת שלה. יצחק העניק לנו את השקט ואת החיוך הענק, את החיבוק ואת ההקשבה, את הידע בהיסטוריה, ואת התרומה החברתית בעצם היותו איתנו. לעיתים הוא העדיף להישאר בבית, וגם את זה קיבלנו ברצון. אמי באופן קבוע, מאז שעמד על דעתו, נשאר עם חברים, עם אבא, או עם בני דודים. אפשרתי לו לעשות כרצונו, שכן ידעתי שמוקדם מאוד בחייו הוא הבין שעליזה ואני מהוות יחידה אחת, בעוד שהוא יותר ״ילד של אבא.״ מניחה שהוא חש שזו לא בחירה רצויה אלא כורח מציאות. נראה היה שיחסי המשפחה שלנו אפשריים ותקינים בדרך כלל הרבה בזכות היותו ילד נוח, עצמאי, ״קליל״, והכי חשוב, בריא. הוא לא התרגש מהתקפי הזעם של עליזה כלפיו, והוא לא נכנס למלחמות איתה או איתי.