HANA

חנה נויברגר-אלעל 62 המעבר לשופרסל היה מידי. הניתוק מהפוליטיקה היה קשה למרות הכול. את עזיבתי ליוותה עצבות מסוימת על תקופה שהסתיימה והותירה את השאלות האלה: עד כמה הועילה לאנשים ולמדינה ההשקעה שלנו ושלי? מדוע כשרעיונות ״מתבגרים״ הם הופכים לבעיות במקום לפתרונות? איך קורה שלאנשים המחזיקים באותם רעיונות שהגדול מכולם הוא עקרון השלום, יש צורך במאבקים ובמלחמות? כל זאת חלף במוחי, ולצערי לא היו לי תשובות מספקות לשאלות האלה. למרות שאהבתי והערכתי כמעט את כל האנשים עימם עבדתי, הייתי מוכנה להרפתקה חדשה. מבחינתי מקום עבודה היה בית, בילוי, הסחת דעת ממכאוביי, ומקום לתעל את האנרגיות שלי לתרומה ולנתינה. תמה תקופה, המשכתי הלאה, ומסתבר שלא היו לי כל סיבות להתלונן בסביבת העבודה החדשה. להיפך. השתלבתי במהירות רבה. המשימות עצמן היו קלות עבורי, קצב העבודה שלי היה גבוה, יזמתי ושכללתי תהליכים, נהניתי מאוטונומיה, ובסך הכול הרגשתי שאני מממשת את עצמי בלי לחץ רגשי מיוחד. זכיתי בהערכה כבר בתחילת הדרך, ונוצרו קשרים אמיצים שליוו אותי לאורך כל שנות עבודתי וגם לאחר הפרישה. המחלקה הטכנית בשופרסל