HANA

חנה נויברגר-אלעל 58 עובדי המרכזייה באסף הרופא בניגוד לניסיונותיה להתחמק מכל מיני לימודים מתסכלים, מקומות עבודה משעממים, או מועדונים חברתיים שעוררו בה אנטי, היא הייתה כל כולה מגויסת בכל שנות עבודתה, והיא לא ויתרה אפילו על יום עבודה אחד שלא לצורך. לחיי העבודה, דאגתי גם לעצמאותה מעבר ליום העבודה. במקביל במאמץ כלכלי רב, בתוספת משכנתא מעיקה, רכשתי עבורה דירה ברמלה, בה יכלה גם להתגורר סמוך לעבודה, וגם לנהל ככל האפשר את חייה כרצונה. בתקופה זו היא החמירה את הרחקתי מחייה הפרטיים, ואני קיבלתי זאת למרות הדאגה שלא הרפתה לרגע. היא מאוד השתדלה לא להפוך אותי גם לחברתה, ולכן חייה האישיים נחשפו בפניי לרוב בדיעבד, עת נערמו בעיות שהיה עליי לטפל בהן. במצבים אלה הבנתי שקיים פער עמוק בין חייה ברובד החיצוני שהתנהלו למישרין, לבין עולמה הפנימי שהיה סתור, אומלל, ורחוק מנורמטיבי. כך אירע שכשנתיים לאחר המעבר לרמלה, עליזה ביצעה ניסיון אובדני. חברה שהגיעה אליה במקרה מצאה אותה רדומה ומטושטשת והזמינה אמבולנס. הוזעקתי מיד. הגעתי לבית החולים בלי אוויר. נעתי בין הצורך ללטף את שיערה העבות השחור ואת פניה המעונות לבין הדחף לזעוק את הזעקה שכלואה בבית החזה שלי שנים ארוכות כל כך. אז ליטפתי, ותוך כדי שלחתי לעברה גם מבט נוזף. רק מילה אחת לחשתי: ״למה?!" ממנה לא קיבלתי אף פעם תשובה