HANA

41 חנה, למרות הכול וברצון בשלב הזה. בהמשך חיינו חששתי מפני עולמה הנסתר כי הוא הכיל אינפורמציה שהקשתה עליי להצילה פעמים רבות.. גם אביה שכאמור הלך והתרחק מהמסגרת המשפחתית שלנו זכה ״בצד הטוב״ שלה. כשהם נפגשו, היא התמלאה בשמחה ובאור, ונראתה מאושרת, בעיקר זורמת ומשתפת פעולה. , אהבותיה הגדולות האלה נותרו בעולם קצת דמיוני שכן הן נעלמו, למרבה הצער כל אחת בדרכה, מחיי היומיום שלה. המילה ״גירושין״ הייתה על הפרק בגלוי או במרומז עוד לפני שעליזה חלתה. אני היא זו שלעיתים העליתי את הנושא ולעיתים הצנעתי אותו כי הרגשות שלי נעו בין שתי האפשרויות ללא סדר. בסופו של דבר התגרשנו באיחור ניכר מכל הסיבות הנכונות ואולי גם הלא נכונות.. לאחר שיצאנו מבית החולים חשבתי שמאוד כדאי שנשמר את הזוגיות בשביל הילדה שהייתה מאוד כרוכה אחרי אביה והייתה אולי בין הבודדים שעדיין ראו בו את הגבר המרשים שהיה מספר שנים קודם לכן. האמנתי גם שבמשך הזמן יגלה יתר מעורבות ועניין בחינוך וגם במשק הבית. זה לא קרה. הוא התקשה לראות בי את האישה הנכונה למרות אהבתו אליי, וכן לא נראה שהוא חש חיבור אמיתי של אב לבת ביחסיו עם עליזה הקטנה. חיי, שהיו מלאים בתוכן ובעשייה, פיצו על תסכול ואכזבה מבעלי. הפעילות הפוליטית שלי סיפקה לי את הניצוץ הדרוש לי כדי לשרוד את הקשיים, והעבודה שהייתה נדרשת לקיומנו, גזלה ממני שעות רבות ביום. אימי, מטילדה הטובה, התגייסה לסייע בשמירה על עליזה. איתה עליזה פחות עסקה במרד, גם כי נהנתה מגבולות יותר רופפים שכללו פחות איסורים, וגם, הזמינות והקשב המלא של סבתה, גרמו לה כנראה ליתר שקט פנימי. למרות שאימי הייתה תמיד כוח עזר משמעותי עבורנו, לא תמיד הרגשתי נוח עם הסידור הזה, וגם התגעגעתי לביתי בכל פעם שמוחי נח לרגע מעבודה או התנדבות. דווקא בהתנדבות היה קשה יותר שכן עסקתי בחלוקת עלונים של המפלגה. נהניתי מההליכה הנמרצת שנדרשה לצורך ביצוע המשימה, ותוך כדי, הייתי גם ״תיירת״ בסביבה לכאורה מוכרת. התפעלתי מכל צריף שבפתחו ניצבו פחי זיתים שנשתלו בהם פרחים, מהילדים המשחקים משחקי שכונה בשמחה מבלי שידעו שהם בעצם שייכים לפלג העני של העם, מעקרות הבית שמנערות שטיחים מרוטים ברובם, ואפילו מחתולי הרחוב השובבים שמנסים לחמוק אל תוך הבתים. עוד יותר נהניתי כשהסתובבתי בשכונות יותר מבוססות ונחשפתי