HANA

33 חנה, למרות הכול אימהי מביס את העייפות, העצב, והחרדה. בתוך הטרגדיה האישית שלנו, שהותירה את עליזה נכה לכל חייה, קרו גם רגעים אנושיים קסומים ומרגשים שגם הובילו לשינויים בנהלי טיפול ואשפוז. ד״ר חנה סנה, אשתו של משה סנה, הייתה רופאת ילדים מוערכת שלא עבדה בבית החולים בו אושפזה הקטנה, ומעולם לא טיפלה בעליזה באופן ישיר. מכיוון שמחלתה הממושכת והקשה של עליזה הייתה ידועה לכל חבריי בתנועה, היא שמעה על ההתמודדות המאוד בעייתית והמסוכנת והחליטה להתערב בדרך משלה. היא ראתה בטיפול במחלתה של עליזה אתגר משמעותי ואף צורך לסייע בהחלמה ובשיקום מתוך גישה חברית ואוהבת. מכיוון שלא נראה שפרוטוקול הטיפול בתל השומר הביא התקדמות בהחלמה, היא זימנה את פרופ׳ אשכנזי, מומחה למוח, שלא נמנה על צוות בית החולים תל השומר, אלא הגיע מבלינסון. עד אז לא היה מקובל להתייעץ עם רופא חיצוני. בסיום הקונסוליום פנה אליי הפרופ׳ בהבעה חמורת סבר ואמר: ״המצב של ביתך קשה מאוד. לא ברור עדיין אם היא תצליח לשרוד. נתתי הוראה להפסיק לתת לה את כל התרופות. בתוך כמה ימים נדע אם היא תחייה או תמות״. בתוכי, גם אני הייתי על סף קריסה והמתח הזה היה קשה להכלה. הייתי בודדה וחרדה בהמתנה הדרוכה ודקות נראו כמו שעות. תוך עשרה ימים עליזה החלה להתעורר, אך המציאות של חייה השתנתה כי היא הייתה כאמור צריכה מאז ועד אחרון ימיה להתמודד עם נכויות ומגבלות, בגבורה רבה חשוב לציין. פרופ' שיבא עם האחיות והילדים האחיות עם עליזה