HANA

חנה נויברגר-אלעל 32 היא הייתה היחידה שנתקלה בדמעה תועה אותה ניגבה בידיה הרכות, הטובות. גם ללא מילים ידעתי שליבה איתי תמיד ושהיא מוכנה להשקיע ולהתאמץ כדי לשפר את המצב העגום. בנוסף אליה, הגיעו מידי פעם נשות אנד״י: ארגון נשים דמוקרטיות ישראל, תנד"י , שהייתי חלקמהן, ואפשרו לי אתאותם ״פינוקים״ בסיסיים להם נזקקתי. ) 2 *( בהמשך חנן לעומתן לא לקח חלק בהתגייסות המוחלטת שנדרשה על מנת להציל את עליזה. הוא ראה את המציאות באופן מאוד שונה ממני והאמין בשיטה הישנה שאומרת, הילדה מטופלת, יש רופאים ואחיות בבית החולים ואנחנו מיותרים. אולי אפילו מפריעים לטיפול הנחוץ. לא חשתי כעס או תסכול, ושיננתי לעצמי שהוא למעשה די מבולבל בזהותו, ושאישיותו מורכבת. הוא מצד אחד אינטלקטואל שמאלני נאור, גמיש, ובעל דעה, שמכיר בצורך להעניק שוויון לנשים מרמת שותפות זוגית ועד לרמת ההשפעה הפוליטית. מצד שני, ללא כל התראה מוקדמת, הוא חושף דעות שמרניות שבמציאות שלי ״אבד עליהן הכלח.״ אחת המשמעויות של הגדרה זו הייתה מעורבות קטנה בצדדים שעל פי ״ספר החוקים״ הישן אינם ״גבריים״. בתוכם החתלה או רחיצה של ילדה קטנה, במיוחד בימי חולי. באחת הפעמים בהן לא הגיעה אחותי וגם לא חברותיי מתנד״י, ביקשתי מחנן שיבוא להיות עם עליזה כי אני חייבת להתקלח ואין כרגע אופציית החלפה אחרת. הוא הסכים. יצאתי בריצה, ועוד לפני שהספקתי לפשוט את בגדיי הוא חזר. ״חנן, מה קרה? מה אתה עושה פה?״ ״היא נרדמה״ הוא ענה. ״אז??״ ״אז היא לא צריכה אותנו עכשיו.״ ״ברור שהיא צריכה! היא עם חום, היא מפרכסת מידי פעם,״ אמרתי בקול רם ורצתי חזרה אל הקטנה מבלי להתקלח.. לשמחתי היא ישנה בשלווה ושוב רגשותיי כלפי אי היענותו נעו בין כעס לחמלה. הוא לא ממש יודע איך להיות חלק פעיל בחיי משפחה, ואולי אני, שלא נתתי לעצמי מנוח, גם טעיתי בטוטאליות הזו שאפיינה את יחסיי עם עליזה לא רק בתקופה זו. כנראה שהיינו שני הפכים, נתון שדי קשה לגשר עליו. כלפי חוץ, כפי שהסברתי, המשכתי ו״משכתי״ כאילו אין שבר. גם כי הקול הפנימי החזק ביותר שלי אמר שצריך לעשות הכול כדי שביתי תינצל, ובהמשך, רגש