HANA

חנה נויברגר-אלעל 28 עבדתי אצלם עד שילדתי את ביתי הבכורה. מאוד נהניתי, והתחלתי להרגיש ניצני יציבות בארץ החדשה שבצד העירוני שלה הייתה די קשה עבורי בהתחלה. לאחר הפרידה מהם ידעתי חלקית מה עלה בגורל הילדים: הבן השני נותר חבר קרוב לאורך שנים וליווה אותי בלא מעט צמתים בחיי. בשנים האחרונות, בזכות ה״פייסבוק״ חידשנו את הקשר בינינו. התינוק הפך לרופא שעבד בבית חולים ״אסף הרופא״ בו עבדה לימים גם עליזה .2020 ביתי. לצערי נודע לי שהוא נפטר בימים אלה. אוקטובר .1950 הקטנה האהובה שלי נולדה בחודש דצמבר עליזה תינוקת מתוקה וחייכנית שהחזירה מעט אור לימים שלא אופיינו בשמחה רבה.. נהנית מחיבוק של אמא, מעניקה אהבה, מתפתחת על פי ״הכתוב בספר״, ישנה ואוכלת יפה, אוהבת לטייל מבלי להבחין או להבין שאנחנו חיים בסביבה זנוחה, ומשחקת עם כל אביזר שבנמצא. אבנים, אריזות של ממתקים, מחברת, מחבת, ועוד, כאילו היו צעצועים אמיתיים ואיכותיים. היינו מחוברות מאוד מהרגע הראשון, ורק בחלוף השנים אדע שהחיבור העמוק בינינו על כל גווניו ימשיך עד לרגע האחרון של חייה. המהבילים והמיוזעים, כשעליזה הקטנטונת חבוקה 1952 באחד מערבי אוגוסט בזרועותיי, הגיעה דפיקה מבטיחה נוספת בדלת. בת עשרים ואחת בלבד הייתי, אבל לא בתחושתי. ההיסטוריה האישית שלי הלכה והתארכה כהינומת כלה שעל שוליה אני דורכת, ועלולה ליפול בכל רגע. שתי חיילות עמדו על מפתן הדלת הרעועה של דירתנו במעברה וביקשו ״לגייס אותי״ לחטיבה הצעירה של מפלגת מפ״ם. מכיוון שאיני מרבה בשאלות ובדרך כלל מצטיירת כאילו אני ממהרת לאן שהוא, לא ידוע לי מדוע הגיעו דווקא אליי, מה ידעו עליי מראש, ואף עובדת היותן לבושות במדים כולל כובע הייתה בעיניי סתומה ותמוהה. האם לא אמורה להיות הפרדה בין פוליטיקה לבין צבא? האם לא היה יותר הגיוני שיבואו לא במסגרת שירותן? ובכל זאת, נבלעתי אל תוך דבריהן ועיניי הראו בבירור שאני הלקוחה הנכונה ביותר שיכלו להשיג.. נראה היה לי כאילו הן הכירו אותי, ידעו למה אני משתוקקת, מה אני צריכה, ומה למדתי כילדה וכנערה בטוניס. פרק חדש זה יהווה עבורי אושר והגשמה של כמיהה, גם אם מוסתרת, לחזור שוב לקול האישי שלי שמתחבר לחיים לא מתוך הצרכים שמציבים המצוקות והעוני. העוצמה שברעיונות הסוציאליסטים בהם לא הפסקתי להאמין נראו לי כמו עניין שיש להציבו בראש, ורק לאחר מכן להתייחס להתמודדות עם היומיום. הייתי