HANA

27 חנה, למרות הכול התקבלתי לתפקיד מטפלת ועוזרת תוך דקות ספורות. התאהבתי בבני הבית הגדולים והקטנים, ״הפשלתי שרוולים״ תרתי משמע, ונתתי את כולי. בשעות הבוקר ניקיתי וכיבסתי, ומשעות הצהרים ועד הלילה הייתי עם הילדים. ניתן לומר שדאגתי לכל צרכיהם: טיפול רפואי, אוכל, אהבה, חינוך לערכים, ואפילו עזרה בלימודים. על החלק הזה הייתי גאה במיוחד, כי לא היה ברור אפילו לי אם שעורי העברית בטוניס מספיקים כדי להסתדר מול שלל נושאים בעברית שהיו חדשים לי. מסתבר שהיכולות שלי היו גבוהות מכפי ששיערתי ובסך הכול עמדתי יפה בכל המשימות הלימודיות של הילדים. עם רפי לין הבן האמצעי במשפחה ההורים נהגו להשאיר את הבית פתוח כי היה להם אמון מלא באנשים בכלל ובי בפרט, הם שילמו לי ברוחב לב, והתייחסו אליי בידידות רבה. הם הרגישו שהילדים ״בידיים טובות״, והיו מרוצים מתפקודי. יום אחד סיפרה לי המעסיקה שלי: ״היום היה בקליניקה שלי קרוב משפחה שלך. הוא מסר ד״ש.״ ״מי??״ שאלתי בפליאה כי היה לי ברור שאינני מכירה איש שידו משגת טיפול פרטי יקר באותם זמנים. ״דוד.״ ״איזה דוד?״ עדיין התקשיתי לזהות.. ״נו, דוד שעובד במפעל עממי.״ חייכתי חיוך שכולו הנאה והכרת תודה על כך שהעולם לעיתים מזמן מתנות שלא תמיד קשורות לפעולה אקטיבית..