HANA

25 חנה, למרות הכול ״אבל אני חייב לנסוע. לא רוצה לחיות כאן.״ ״נסיעה כזו לטוניס יכולה להחזיר אותנו אחורה ולא יהיה בה מה שאתה לא מוצא כאן ושנדמה לך שתמצא שם. העולם משתנה אתה יודע, כולם עזבו או יעזבו, ואלה שלא, כבר לא ידמו לאנשים שעזבת שם ושעכשיו הם כאן.״ נכון, עדיין הייתי מוחמאת מכך שלמרות הקשיים שלו הוא לא ראה את חייו בלעדיי. עם זאת, הוא גם אמר מבלי לומר שאם אני עדיין רואה את חיי איתו עליי להתגמש ולהציע אפשרויות חליפיות. ואז פלטתי פשרה קשה מאוד עבורי שגורמת לי לשאול לא אחת, איך היו נראים חיי אלמלא הצעתי הצעה זו. ״בוא נעזוב את הקיבוץ ונגור בעיר, בארץ. לזה אני מוכנה.״ מיותר לציין שלא הייתי באמת מוכנה, ובכל זאת כך אמרתי ובליבי חשתי כעס. מדוע השתלטה עליי האישה הטוניסאית שצרכיה פחות חשובים?! לא ברור! עזבנו בחיפזון כאילו שהיה מדובר במקרה חירום בדחיפות עליונה. לאורך השנים העירוניות הרבות שאחרי הקיבוץ, לא נעלם הכעס שלי לחלוטין גם והשתלב בעוד מיני כעסים הקשורים בבן זוגי. הקיבוץ היה המקום הנכון עבורי שהתאים לי מכל הבחינות, והסתבר שהפשרה שביצעתי הייתה מיותרת מבחינת המשך קורותיו של האיש שלי שהיה עדיין יפה ובעל כישורים טבעיים מעולים, ובכל זאת, עמדה בינינו תחושת החמצה גדולה גם בנוגע להשתלבותו המקצועית, וגם לגבי הזוגיות שלנו בכלל. יחד עם זאת, אני מודה שהעתיד הכין לי לא מעט הפתעות מפצות של אקטיביזם ועבודה שמן הסתם לא היו מנת חלקי לו נותרתי בקיבוץ. כך, בימים הראשונים של המעבר החלטתי להסתגל, ״להעביר דף״, ולתת הזדמנות למרות שהמציאות שלנו לא בישרה טוב. המעבר הלא רצוי הזה מבחינתי גרם לנו לאבד את זכויות העולה שלנו כי היינו מחויבים לקיבוץ. לעניין זה הייתה השלכה כלכלית כואבת. כזוג שלא הייתה פרוטה בכיסו, ובאין אופציות טובות יותר, עברנו לגור עם אימי במעברת סלמה בתל אביב. באותם ימים היכולת לגור עם אנשים נוספים הייתה פשוטה מאוד. כל הנדרש הוא מספר אריחים ושמיכה. לפיכך, חשנו בנוח להגיע עם עוד שני חברים שנשרו מהקיבוץ לצריף הרעוע והצפוף. סידור זה שנמשך מספר שבועות מעט ריכך את תחושת הכישלון וחוסר הוודאות בזכות הצחוק, השיחות, וחברתה הנעימה של אימי שהייתה מלווה גם בתבשילים ריחניים אליהם התגעגענו. התחתנו במעברה בחגיגה צנועהשהייתה מעט אפורה, עכורה, 1950 בחודשמרץ ומלווה בחוסר וודאות כבד. עוד לפני נישואינו היה לי די ברור שנתגרש מתישהו, וגם כיום איני מבינה מדוע הפרידה שהייתה באוויר מבראשית לא התרחשה בימי הקיבוץ.