HANA

חנה נויברגר-אלעל 16 1942 יהודים שגויסו לעבודה על ידי הגרמנים, טוניס-דצמבר וביניהם יגאל אלעל, שני משמאל המעצרים, עבודות הכפייה, החרמת הרכוש, גזלו את חירותנו, השפילו, ביזו, והתאכזרו אלינו. אלה העצימו את הרעיון שהגולה אשמה בעצם בשלילת זכויותינו הבסיסיות. כך גדלה ההבנה שיש להתקדם עד כמה שניתן במהירות על מנת ליישם ולהגשים את רעיון שיבת ציון. ההכרזה הרשמית על התנועה חלה חודשיים לאחר סיום הכיבוש. פעילי אליאנס בהובלת ירושלמי בשיתוף שליחי העלייה הביא את ייסוד תנועת ״צעירי ציון״ שעל דגלה חרוטה בגלוי השאיפה לעלות לארץ ישראל, פלסטין של אז, ליישב קיבוצים, לבנות, להצמיח, ללמוד עברית, ולהתבטא בה, להתערות, לגדל דור חדש שונה מקודמיו. הקבוצה הערכית, האנרגטית, האופטימית, ומלאת התקווה והאמביציה, הייתה ממכרת עבור חבריה. לימודי העברית של ירושלמי כאמור כבר לא היו הנושא המרכזי. השתתפנו בקבוצות דיון, קבוצות דרמה, מחול, ומקהלה. כל אלה היוו רק אמצעים לחינוך של כולנו, צעירים ומבוגרים, כדי להבין קצת יותר את גודל המשימות והאתגרים, ולעבור הכנה שמרביתה הייתה יצירת נפש חפצה שאינה נרתעת מפני קשיים. בסופו של דבר דיברנו, שרנו ורקדנו פולקלור רוסי, וחוץ ממבטא טוניסאי מרומז, די נגמלנו מסממנים נוספים הקושרים אותנו לארץ המוצא שלנו. על מנת לקדם את ערכי השוויון הייתה כוונה כנה לקבל כל אדם בעל רצון לקבוצה: מאתאיסט עד חרדי. רעיון זה, בניגוד לכל האחרים, כשל שכן המנהיגים היו חילוניים מאוד, ולא יכלו ליצור מערכת שפועלת על פי ההלכה. אני, שכיבדתי מסורת אך לא התחברתי ליהדות או לאמונות בכלל, שמחתי