HANA

חנה נויברגר-אלעל 10 ומתוח מטבעו, החל לצעוק את שמי ולהתרוצץ לכל הכיוונים. כשמצא אותי, נאם בזעקות שבר נאום קשה מנשוא עבורי תוך שהוא מקרב מידי את פניו המיוזעות לפניי הקטנות ופותח את עיניו הגדולות ממילא לגודל מאיים. סבלתי בשקט, דמעות ניקוו בעיניי, וכל היופי שראיתי לפני דקות אחדות, נראה אפור ומרוחק. התיישבתי על הדרך המאובקת והמזוהמת, והדמעות נשרו בכמויות שכיסו את פניי. בהמשך, הוא גרר אותי הביתה בצעדים גדולים כאילו שהייתי בובת סמרטוטים מרוטה וחסרת שכל. לא הכרתי את המושג הזה, אבל הרגשתי ללא הגדרות שאבא משבית שמחות ומנסה להדביק את כולנו באופיו העגמומי. רק כשגדלתי מעט ושמעתי מאחותו על אירועי חייו שהשפיעו על מזגו, גיליתי כלפיו יותר חמלה למרות שלא בטוח שהיה שונה בתכלית מהדמות שאני הכרתי לפני הצרות שנחתו על ראשו.. מסתבר שכשהוריי נישאו מצבו הכלכלי של אבי היה מעולה. פרנסתו, עם שותף שהיה גם חבר, הייתה מחנות מכולת משגשגת, עמוסה תמיד בלקוחות מרוצים שבאים גם מרחוק לקנות סחורה טרייה ואיכותית. החנות בהקה בניקיונה, והריח השליט בה היה של וניל ודבש. הכול היה נפלא עד שחברו-שותפו הונה אותו וגרם לו לפשיטת רגל ששינתה את מסלול חייו לבלי הכר. מעבר לכבודו שספג מכה קשה, וכידוע, הכבוד בשנות הארבעים של המאה העשרים היה נכס בעל משמעות קריטית, הוא איבד את היכולת לפרנס בכבוד. הוא נאלץ להיפרד מהחנות ומהמעמד, ולגרום למעבר של המשפחה שלנו לדירה הצנועה עד עלובה של הוריו BELVEDERE מביתה היפה באזור יוקרתי , בשכונה זנוחה ומתפוררת. מכיוון שאבא נפטר מספר חודשים לפני הכיבוש הגרמני בטוניס, המשפט מול שותפו שהיה עשוי להציל אותנו מהדלות שנכפתה עלינו לא התקיים. נותרנו חסרי כל באופן סופי ובלתי הפיך. נראה היה שהטראומה הכלכלית גרמה לו לדיכאון שהאפיל על תכונותיו החיוביות כגון רצינות, אחריות, אכפתיות, ורצון לעשות טוב לסביבתו. במקביל לכעס שלי הרגשתי רגשות אשם כלפיו כאילו שהעצב שלו הוא אשמתי, וכאילו יכולתי לשמח אותו אם הייתי ולו במעט הבת שהוא רצה. אני מוכנה להודות שהוא השתדל והתאמץ בסגנונו החמוץ והחמור גם לשמח אותנו עם ממתק בוטנים מסוכרים או עם שוקו שקנה בבית הקפה שנמצא בבניין הסמוך לביתנו. דבר נוסף שעזר לשפר במשהו את תדמיתו ומעמדו בעיניי היה האהבה שכנראה אמא חשה כלפיו, והכבוד בו התייחסה אליו באופן עקבי. במעט המילים שנאמרו, היא שאפה להציגו באור חיובי, לסנגר עליו, ולנסות להתייחס למצב הכלכלי הקשה כעניין נורמלי ושולי שפוטר אותו מאחריות. למרות זאת, ועל אף שדעתה של אמא נחשבה, אני פיתחתי שריון שלא איפשר